יחסי אחים בתוך המשפחה

אחים חיים יחדו בתוך משפחה, אולם רגשות של קנאה, אהבה, שנאה וידידות קיימים שם לסרוגין, ואלו תחושות מקובלות וטבעיות לחלוטין. נושא זה היה מוכר וידוע עוד מתקופות קדומות כמוזכר בספר "בראשית": קין והבל, יצחק וישמעאל, רחל ולאה, יעקב ועשו וכמובן יוסף ואחיו. 

בכל הספורים הנ"ל, היתה הקנאה יצר של תחרות, קניין ואהבת הורים. נרחיב ונאמר, שבמרבית המקרים אחד ההורים נקט צעד של אהבת יתר לאחד הילדים – דבר שהגביר את יצר הקנאה, המרירות והרצון לנקם. 

 

מהו חלקו של ההורה ביחסי אחים? 

שונה מקשר זוגי, חברי או בין עמיתים, האחים במשפחה מהוים קבוצת שוים שמתחרה על אהבת ההורים ותשומת לבם. מכאן שתפקיד האב והאם במארג העדין הנ"ל הוא בעל חשיבות גבוהה מאד. כלומר להיות ערים וקשובים לתגובותינו כהורים כלפי ילדינו. חובה שיהיה איזון ויחס שווה במטלות ובנהלים בבית. (בהתאם לגיל הילד, התפתחותו ובשלותו). 

לעיתים, שלא במודע, אנו נותנים יחס שונה לאחד הילדים על פני רעהו: הבכור מול הילדים הצעירים, בן מול בת, או מעניקים יחס מועדף למראה חיצוני, אופי, כשרון, בן יחיד בין בנות, בת יחידה בין בנים, דמיון לאחד ההורים וכו'. לעיתים הבדלים אלו נובעים ממספר גורמים: 

מועד לידתו של כל ילד בגיל ובזוגיות שלנו, מה היה מצבנו הכלכלי בכל לידה, באיזה שלב בקריירה היינו , האם שילבנו גם לימודים, התמחות, משרה מלאה או חלקית וכו'. הנתונים הללו יכולים להשפיע על יחסינו ותגובותינו לכל אחד מילדינו, דבר שישקף יחס דומה בין הילדים לבין עצמם. 

כמו כן קורה שתגובותינו שונות אם אחד הילדים יותר ערני, סקרן, שמח וחייכן מול ילד שהוא מתוח, בכיין, מרדן וכעסן. ילדינו עלולים לזלזל, להתנשא, לשלוט ולנהוג בחוסר הגינות האחד כלפי השני בהתאם למה שראו ביחס של הוריהם. 

 

מה נוכל לעשות כדי ליצור אוירה בטוחה ותומכת? 

נהיה רגישים וזהירים, נמעיט במתן "תויות", כינויי גנאי, פינוק יתר, סלחנות או איסורים.

נקפיד לא לערוך השוואות בין הילדים ולהאדיר את האחד על פני רעהו, זהו מצב שיכול להוביל לקנאת אחים ולערעור מערכת יחסי האחים.

הילדים צריכים להרגיש "בטחום" – בטחון עם חום, וכשיחושו בכך, יוכלו להמנע מהלשנות ומריבות מיותרות.

כאשר הילדים אינם חשים את מלוא אהבת ההורים – אזי יחושו איום על בטחונם וינסו לנקוט בצעדי פעולה כאלה ואחרים. הדבר יכול להביא לערעור יחסי אחים במשפחה.

בנוסף, חשוב לא ליצור סטטוס של הילד "הטוב" והילד "הרע. "זכויות יתר" יינתנו רק בהתאם לגיל ולבשלות, בנושאים כגון שעת שינה, תוכנית טלויזיה וכו', כדי למנוע קנאה.

 

מה קורה כשמתפתחת מריבה בין האחים?

התערבותנו אינה חיונית, אלא אם קיימת סכנה ממשית. נזכור שכל ילד יגן על עמדתו  ויציג את עצמו כקורבן. קשה יהיה לנו לדעת כיצד התנהל העימות, ומי רצה בו יותר מכל. 

במהלך הקונפליקט נמנע מהאמירה: "אני אוהבת אותך הכי בעולם יותר מכולם." או " אל תספר לאחיך שקבלת ממני מתנה זו – זה סוד! " או " תראה את אחיך, תמיד הוא מצליח  ואתה לא! " או "תמיד אתה מתחיל" וכו'. 

בעת הסכסוך נבקש שינסו לראות איך אפשר להגיע להסכמה בלי לריב, לעיתים ע"י וויתור או החלפה בין דבר לדבר וכו'.

אימרו שאתם סומכים עליהם שימצאו את הדרך לשלום. העבירו את האחריות לפתרון אליהם.

תשורות ומתנות יינתנו לכל ילד בנפרד בהתאם לצורך. יש להמנע מלתת לילד הבכור תפקיד הורי, כדי שלא ינוצל לשליטה ושררה באחיו, וגם כדי שלא תווצר "קנאת אחים" ועוינות כלפיו. 

 

כיצד " ננווט את הספינה?" 

כהורים מודעים, עלינו להקפיד לחנך את הילדים לעצמאות, פשרה, אחריות, שיתוף וכבוד הדדי, דבר שיוביל ליחסי אחים בריאים.

חובה להעניק לכל ילד זמן איכות אישי. צורך זה בולט במיוחד בקשר של תאומים או תאומות - מקום שבו קנאת אחים בולטת יותר.

דעו! מריבות בין אחים הם הפתרון הקל והזמין ביותר לאי שביעות רצון בדומה לבכי והתפרצויות זעם. היו רגועים, ושימרו על הגינות וקור רוח, כך תוכלו להביא את הילדים ליחסי אחים אופטימליים.

יחסי אחים הם תחילתו של קשר ומערכות יחסים. כאן לומדים הילדים את כל התנהלות החיים כארגון חי ונושם שכולל בתוכו את כל נפלאות העולם: אהבות, ידידויות קונפליקטים ופתרון בעיות.

 

ולסיכום : כיצד נחזק את יחסי האחים זה עם זה? 

• נגרום לאוירה בטוחה ונעימה במשפחה.

• נקבע נורמות וחוקים שיכילו את כל הילדים: סידור החדר, מקלחת, ארוחה משותפת, נוסח דיבור, יחס להורים וכו'.

• ננקוט יחס של אהבה, כבוד ואמפטיה לכל ילד באשר הוא – ללא כל אבחנה.

• נעודד את היחודיות והמיוחדות של כל ילד ונטפח אותה.

• נחזק את ה"אגו" המשפחתי:  אנחנו "אחים" שאוהבים אחד את השני, שמחים לשתף ולשחק ביחד.

• נמעט בהתערבות לטובת אחד הילדים, אלא אם כן קיימת סכנה פיזית.

• נשוחח ונבהיר את מהות המושגים: וויתור , פשרה , סליחה ושיתוף. בנוסף נציע תזכורת למושגים אלו בצורת "קודים" משעשעים שיתנו לילדים רמזים.

• נתייחס רק לתכונות והמעשים של ילדינו מבלי לתת להם תויות (הילד הטוב) ושמות גנאי (הילד המציק).

• נקפיד לא להפלות ולא להעניק זכויות יתר לאחד על פני השני ע"י פינוק, ויתור, סלחנות ותשומת לב.

• נקדיש זמן איכות לכל ילד בנפרד.

 

זכרו! קנאה, כעס ומריבה הם חלק מהשרדותנו וקיומנו. אולם עלינו לנווט אותם לאפיקים מועילים של צמיחה, הישגיות והעצמה אישית. 

נשמש דוגמא לילדינו, וכך נהנה מלימוד הדדי, פורה ומהנה.

 

 

 

מאמר זה פרי עטה של תלמה רון פורסם לראשונה ב-"מעריב".